ישראגוד פרסום בע"מ נ' עיריית אופקים ואח'

פסק דין

התביעה

התובעת עוסקת בהדפסת מודעות אבל ובהשכרת ציוד הגברה. ביום שבת,26/03/05, נפטר הרב קמיל ז"ל, אשר שימש כראש ישיבת אופקים. נציג התובעת – מר קלצקין – טוען כי במוצאי שבת יצרו עימו קשר שני אנשים שביקשו כי התובעת תדפיס מודעות אבל לזכר המנוח בשלושה נוסחים – האחת בשם עירית אופקים, השנייה בשם ישיבת אופקים והשלישית בשם "קהל עדת חרדים אופקים". כמו כן, ביקשו השניים מערכת הגברה באמצעותה יודיעו לקהל הרחב על פטירת המנוח ומועד ההלוויה. קלצקין ביקש לדעת מי מתחייב לשאת בשכרה של התובעת ובתגובה מסרו לו השניים את מספר הטלפון של נתבע 3 – הרב יוליס. קלצקין טוען כי הוא התקשר לרב יוליס וזה אמר לו שעירית אופקים תשלם עבור המודעות ועבור ציוד ההגברה. משנחה דעתו של קלצקין הוא סיפק את השירות ושלח לעירית אופקים חשבונית על סך של 10,530 ₪ (נספח א' לכתב התביעה). העירייה לא שלמה את הסכום האמור עד עצם היום הזה, ומכאן התביעה שלפניי על סך של 12,000 נכון ליום הגשת התביעה.

טענות ההגנה

הנתבעת 1 הינה עירית אופקים, אשר טוענת כי אינה חייבת דבר לתובעת משום ששום גורם מוסמך מטעמה לא כרת עם התובעת חוזה לאספקת השירותים הנ"ל.

הנתבע 2 הינו ראש עירית אופקים לשעבר והתביעה כנגדו נמחקה מאחר שכתב התביעה לא הומצא לו. הוא הדין בנתבעת 5 – ישיבת אופקים.

נתבעים 4-3 הינם חברי מועצת העיר אופקים, ולטענתם הם אינם חייבים דבר לתובעת כיוון שהם לא הזמינו ממנה את השירותים, לא עבורם ולא עבור אף אחד אחר.

בטרם ניגש לבירור חבותם של הנתבעים ראוי לציין כי מר קלצקין הודה שהתובעת קיבלה מישיבת אופקים תשלום עבור המודעה שנדפסה בשמה. כיוון שכך יש לקזז מסכום החשבונית סך של 3,700 ₪ בצירוף מע"מ, כמפורט בתחשיבו של קלצקין שסומן ת/3.

דין התביעה כנגד הנתבעת 1 להידחות מפני שלא הוכח כי גורם מוסמך מטעמה אישר מראש או בדיעבד את ההתקשרות עם התובעת. הנתבעת 1 הינה עירייה שפועלת תחת תכנית הבראה ובפיקוחו של חשב מלווה משנת 2004. על פי סעיף 203 לפקודת העיריות [נוסח חדש] חוזה הכולל התחייבות כספית לא יחייב את העירייה אלא אם חתמו עליו בצד חותמת העירייה ראש העיר והגזבר. וכך כותב כב' הנשיא וינוגרד על דרישות אלו:

"הדרישות הנ"ל נועדו להבטיח שימוש זהיר ומבוקר בכספי ציבור ובתי המשפט יקפידו על מילויין, גם במקרים בהם נוצר לכאורה עיוות דין בשל כך"

(א. וינוגרד "דיני רשויות מקומיות" (מהדורה שישית – 2010) עמ' 654).

על אחת כמה וכמה אמורים הדברים בעירייה שבה התמנה חשב מלווה, מהלך שכל תכליתו למנוע הוצאת כספים מקופת העירייה על ידי גורמים לא מוסמכים. אכן, גזבר העירייה העיד כי הוא סבר שצריך ללכת לקראת התובעת ולשלם את שכרה מקופת העירייה, והוא אף הכין שיק לתובעת וקיבל ממנה אישור מס במקור, ברם עובדות אלו אינן יכולות לסייע לתובעת לנוכח הוראת החוק וקיומו של חשב מלווה.

דין התביעה כנגד נתבע 4 להידחות מפני שקלצקין הודה כי הוא כלל לא שוחח עימו עובר לביצוע העבודה (ראו – עמ' 8 ש' 18 – "הוא לא הזמין אצלי את העבודה"). אכן, מר קלצקין שוחח עם הנתבע 4 לאחר ביצוע העבודה וביקש ממנו לסייע לו בסילוק החוב, אך אין בכך ולא כלום. הנתבע 4 ניסה לסייע לתובעת לקבל את שכרה בגין עבודתה, ברם, הוא לא התחייב לשאת בשכרה באופן אישי וגם לא התיימר להתחייב בשם העירייה שהשכר ישולם.

דין התביעה כנגד הנתבע 3 להתקבל. מר קלצקין העיד כי הוא שוחח עם הנתבע 3 לפני ביצוע העבודה. קלצקין מסר שלושה מספרי טלפון שאליהם הוא התקשר והנתבע 3 הודה בעדותו כי לפחות שניים מהם היו בשימושו ויתכן שגם השלישי. קלצקין צירף חשבון מפורט שהגיש לעירייה עוד בשנת תשס"ו (ת/3), שם נכתב במפורש כי התובעת נותנת הנחה בסך של 790 ₪: "עקב הבטחה לרב יוליס". מסמך זה נערך בזמן אמת והוא תומך בגרסת התובעת לפיה הרב יוליס היה מעורב בהזמנת העבודה. הרב יוליס העיד בפניי, ובהגינותו הוא לא הכחיש בפה מלא כי יתכן שהוא שוחח עם קלצקין עובר לביצוע העבודה. כלשונו של הרב יוליס:

"אני לא מכחיש שהוא דיבר איתי, אני לא חושב שדיברתי איתו באותו ערב של הלוויה אבל יתכן שכן"

(עמ' 14 ש' 7-6).

אמנם בהמשך דבריו מדגיש הרב יוליס כי הוא לא התחייב בשם העירייה (שם בש' 7), אך בהמשך הוא מסייג את דבריו:

"לא הבטחתי שום דבר בשם העירייה, אני רק אומר יתכן, אני לא זוכר"

(שם בש' 11-10).

הכחשה רפה זו אינה יכולה לשמש משקל נגד לעדותו של קלצקין אשר עשה רושם אמין. אמינותו של קלצקין נלמדת,למשל, מכך שהוא לא ניסה להטיל את האחריות גם על הנתבע 4 אלא הודה שהוא לא שוחח עימו עובר לביצוע העבודה.